אליסה במטבח הפלאות

אני אוהבת לבשל.

אני אוהבת לאפות.

אני אוהבת לאכול.

אני אוהבת כל מה שקשור לתנור, כיריים, מיקסרים, מחבתות ו... ו... ו...

אני אוהבת לארח. המון.

אני אוהבת לשמוע מוסיקה תוך כדי בישול/אפייה ואוהבת גם להשמיע מוסיקה לאורחים שלי, במהלך הארוחה/המסיבה.

המטבח הוא החלל המרכזי אצלנו בבית והוא גם בנוי כך שכאשר מגיעים משפחה או חברים להתארח הם יכולים לשבת על הבר במטבח ולשוחח איתי תוך כדי בישול או אפייה. להיות חלק מהיצירה.

 

כנראה שתמיד אהבתי את התחום הזה. אני זוכרת שפעם, בעברי הרחוק (היי לא כזה רחוק) הייתי עוזרת המון לסבתא שלי, לאמא שלי ולדודות שלי במטבח. כל הזמן היו קוראים לי להכין סלט כי "ליז חותכת הכי קטן ושווה מכולם"....  ומסלט זה הפך לחביתות, לאורז, לקציצות, לקוסקוס ולעוד המון המון דברים אחרים. ככה מצאתי את עצמי, כמעט כל יום, עושה משהו חדש עבורי שקשור לאוכל.

השנים חלפו להם, אבל האהבה שלי לאוכל, אוכל טוב, לא עברה - אלא התחזקה. עזבתי את הבית לעיר הגדולה ושם לא הייתה לי ברירה, אלא לבשל. לעצמי ולחברים. בכל טיול לעיר אחרת בעולם הייתי חייבת לטעום משהו חדש, משהו שלא טעמתי אף פעם. וממש נהנתי מזה.

 

אז לא רק שטעמתי המון, גם ניסיתי המון. המון ניסיונות שחלק צלחו וחלק הפכו לכישלון מוחלט. את ההצלחות לא תמיד זכרתי לשחזר, אבל מה שבטוח - את הכשלונות לא שכחתי. פעם ניסיתי להכין ריזוטו ויצא לי משהו שדומה יותר לכדורי טניס, לא משהו לרוץ ולספר לחבר'ה. ופעם אפיתי עוגת קרמשניט במטרה להביא לארוחה עם חברים ומרוב ההתרגשות שיצא לי מושלם, איבדתי שיווי משקל והעוגה נפלה על הרצפה, נמרחה והייתי עסוקה אחר-כך חצי שעה בניקיון...

 

מפה לשם, היום אחרי אינספור מתכונים ואילתורים, אני יכולה להגיד שאני גאה בכל מה שיוצא מהמטבח הקטן שלי.

 

העיסוק באוכל הוא תרפיה עבורי. מרגיע אותי שאני כועסת או עצובה ונותן תחושה של הצלחות .

מי לא אוהב הצלחות???

 

בואו איתי למסע קסום ומשכר בין דפי הבלוג - כמו המסע של אליס בארץ הפלאות.

 

אם בא לכם לשאול משהו, אם מוזמנים לכתוב לי. מבטיחה לענות :)

מקווה שתהנו מהבלוג שלי.

 

ליז.